Et Tu Y.U.?

One of the more disturbing repercussions of the Slifkin affair is the discovery of how many upstanding and influential members of the Orthodox community have been found to be on other side of an important theological fence. (I'm choosing my words carefully.)
Even prominent rabbis have apparently been swayed by modern scholarship to completely abandon any allegiance to classic rabbinic understanding of the historicity of Sefer Bereishs (Shemos will probably be coming in the not-to-distant future. As long as the mitzvos came from God... somehow...)

Someone referred to Rabbi Wieder in the comments to the previous post, and he gave the impression that Rabbi Wieder is some form of authority on the matter of allegorization in the rishonim.
In one of these shiurim, Rabbi Wieder discusses the opinion of Rabbeinu Sa'adya Gaon, The Rambam, and even the Rashba. He summarizes their approaches and concluded the following: All the events of Sefer Bereishis can be re-interpreted to be non-historical if there is a need to do so according to all these opinions.
Besides using a very anachronistic and out-of-context definition of what the rishonim considered "a need", what I found most amazing is that he completely overlooked one very important teshuva of the Rashba which explicitly contradicts his conclusion. I highlight the relevant phrease below:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיז ד"ה קדש ישראל . ובבית משתיה' גם בבית כנסיותיהם לא יבשו ובעין כל הגדות של דופי ידרושו. ומלעיגים על דברי חכמים כאחד מן העמים. וחקקי און בספריהם חוקקים וממלאין בתיהן כלים רקים לאמר כי מבראשי' עד מתן תורה הכל משל ואברהם ושרה חומר וצורה. ושנים עשר בני יעקב שנים עשר מזלות וארבעה מלכים אשר נלחמו את החמשה הם ארבעה יסודות וחמשה הרגשים. גם שמענו כי במצות שלחו ידיהם לאמר כי האורים והתומים הם מלאכת האצטורלאב. ובתפילין וכו' וכל איש ואשה הישר בעיניו יעשה. ורבן של אלו כתב כי מה שאמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אינו אפשר. שכל בעל גוף אי אפשר שיעמוד אלא תחבולה. וענין היה בפנים ומעמידן כזה וכזה אומרים אמור. וכל המחזיק בדברי חכמי ישראל נחשב בעיניהם כסוס כפרד וכחמור. על זה ידווה כל הדווים כי נטו קו תוהו על כל הקוים. ובאמת האנשים האלה אם רוח טועים זה בקרבם ועל זה נשאם לבם. באמת נאצו ה' כי יכפרו בתורת אלקינו שנתנה למשה בסיני. ושחתו לכל העם כי יוסיפו על חרון אף עברה וזעם. ויסף עוד להניחנו בגלותנו. ואפילו אחד כי הפושט ידו בזאת מאלה עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה. ומי לנו גדול מן הרב רבינו ז"ל שכתב בספרו כתוב יושר וזה לשונו.

End of quote.

So it seems that history is repeating itself. Even in the Rashba's time there were rabbinic figures who approved of this allegorization approach whenever people couldn't accept the supernatural quality of the events surrounding the Jewish people in ancient history.
To paraphrase R. Harry's constant refrain, Woe to a generation with rabbinic leaders such as these who are leading their community on the "kav tohu" (a bee-line into the abyss).